"נשארו לי רק עוד עשרים דקות"

כמעט כל נהג מכיר את הרגע הזה.

השעה מאוחרת.

הכביש מונוטוני.

העיניים מתחילות להיות כבדות.

אולי מפהקים יותר מהרגיל, מגבירים את עוצמת המוזיקה או פותחים חלון כדי להכניס קצת אוויר.

ואז מגיע המשפט שאנחנו אומרים לעצמנו:

"אני בסדר. נשארו לי רק עוד עשרים דקות."

הבעיה היא שעייפות אינה מחכה לאישור מהנהג.

כאשר הגוף זקוק לשינה, היכולת לנהוג בצורה בטוחה יכולה להיפגע עוד לפני שאנחנו מרגישים שאנחנו עומדים להירדם.

עייפות משנה את הדרך שבה אנחנו נוהגים

נהיגה היא פעולה מורכבת הרבה יותר מכפי שנדמה.

בכל שנייה המוח מקבל ומעבד כמויות גדולות של מידע.

מה המהירות שלנו?

מה המרחק מהרכב מלפנים?

האם הולך רגל מתקרב למעבר החציה?

האם המכונית בנתיב הסמוך עומדת לסטות?

מה צבע הרמזור?

מה קורה במראות?

האם צריך לבלום?

כאשר הנהג עייף, חלק מהמערכת הזאת מתחיל לעבוד פחות טוב.

ה-CDC מציין שעייפות יכולה לגרום לתגובה איטית יותר לשינויים בכביש, לקבלת החלטות פחות טובה, לסטייה מהנתיב, לצמצום תשומת הלב לסביבה ואף ל"מיקרו-שינה" – פרקי שינה קצרים מאוד שיכולים להימשך משבריר שנייה ועד עשרות שניות.

על הכביש, גם שניות בודדות יכולות להיות קריטיות.

הגוף ער – אבל המוח כבר לא לגמרי איתנו

אחת הסיבות שעייפות מסוכנת היא שלא תמיד מזהים בזמן עד כמה התפקוד נפגע.

אפשר להמשיך להחזיק את ההגה.

אפשר להסתכל קדימה.

אפשר אפילו להרגיש שאנחנו שולטים ברכב.

אבל זמן התגובה עלול להתארך.

תשומת הלב עלולה להצטמצם.

והחלטה שבמצב רגיל הייתה מתקבלת במהירות יכולה להגיע מאוחר מדי.

לפי מידע שמפרסם ה-CDC בנושא עייפות בקרב נהגים עובדים, לאחר 17 שעות רצופות של ערות רמת הפגיעה בביצועים הושוותה במחקרים לרמה שנצפתה בריכוז אלכוהול בדם של 0.05%. לאחר 24 שעות ערות, ההשוואה מגיעה ל-0.10%.

ההשוואה אינה אומרת שעייפות ואלכוהול הם אותו דבר מבחינה רפואית או משפטית.

היא כן ממחישה עד כמה חוסר שינה מסוגל לפגוע בתפקוד.

עבור נהגים מקצועיים הבעיה גדולה עוד יותר

עבור אדם שנוהג חצי שעה לעבודה וחצי שעה בחזרה, נהיגה היא חלק מהיום.

עבור נהג מונית, שליח, נהג משאית, נהג הסעות או נהג שעובד באמצעות פלטפורמת נסיעות – הנהיגה היא היום עצמו.

שעות עבודה ארוכות, נהיגה בלילה, משמרות משתנות, לחץ לעמוד בזמנים ותקופות ארוכות של ישיבה יכולים להגביר את הסיכון לעייפות.

וכאן נוצרת בעיה כלכלית ותפעולית.

הנהג רוצה לבצע עוד נסיעה.

השליח רוצה לסיים עוד משלוח.

החברה רוצה שהרכב ימשיך לעבוד.

אבל הגוף לא עובד לפי יעדי תפוקה.

סימני האזהרה שאסור להתעלם מהם

פיהוקים חוזרים הם הסימן הברור ביותר, אבל לא היחיד.

נהג יכול לגלות שהוא מתקשה לזכור את הקילומטרים האחרונים שעבר.

שהוא מפספס יציאה מוכרת.

שהוא מתקשה לשמור על הנתיב.

שהעיניים נעצמות לשבריר שנייה.

או שהוא מרגיש שהוא צריך "להילחם" כדי להישאר ער.

בשלב הזה השאלה כבר אינה האם אפשר להגיע ליעד מהר.

השאלה היא האם בטוח להמשיך לנהוג.

ומה לגבי קפה וחלון פתוח?

נהגים פיתחו לאורך השנים לא מעט "פתרונות".

קפה.

מוזיקה חזקה.

מזגן קר.

חלון פתוח.

שיחה בטלפון בדיבורית.

עצירה קצרה להתרעננות.

חלק מהדברים יכולים לגרום לתחושת ערנות זמנית, אבל הם אינם תחליף לשינה.

כאשר מופיעה עייפות משמעותית, הפתרון הבטוח הוא לעצור במקום מתאים ולא להמשיך לנהוג כאילו הכול רגיל.

ה-CDC ממליץ לנהג שמרגיש עייף לעצור במקום בטוח; קפאין ותנומה קצרה של כ-15–30 דקות יכולים לסייע באופן זמני, אך הבסיס הוא שינה מספקת. למרבית המבוגרים נדרשות כ-7–9 שעות שינה ביום.

גם חברות התחבורה צריכות לחשוב על עייפות

האחריות אינה רק של הנהג.

כאשר ארגון מפעיל נהגים מקצועיים, הדרך שבה הוא מתכנן משמרות, הפסקות ולוחות זמנים יכולה להשפיע על רמת העייפות.

אם נהג נדרש באופן קבוע לעבוד שעות ארוכות ולהמשיך לנהוג בלילה, אי אפשר להתייחס לעייפות כאל בעיה פרטית בלבד.

בתעשיית התחבורה המודרנית קיימות מערכות לניהול סיכוני עייפות – Fatigue Risk Management Systems – שנועדו לזהות מצבים ותפקידים שבהם הסיכון לעייפות גבוה ולצמצם אותו.

בעתיד, גם הטכנולוגיה ברכב עשויה לקחת חלק גדול יותר במשימה.

הרכב שמזהה שהנהג עייף

כלי רכב חדשים כוללים יותר ויותר מערכות סיוע לנהג.

מצלמות יכולות לעקוב אחר התנהגות הנהג.

מערכות יכולות לזהות תנועות חריגות של הרכב.

חיישנים יכולים להתריע כאשר הרכב סוטה מהנתיב.

ומערכות ניטור נהג יכולות לזהות סימנים אפשריים של חוסר תשומת לב.

אבל חשוב להבין את הגבול.

התראה יכולה לומר לנהג שיש בעיה.

היא לא יכולה לישון במקומו.

לפעמים הנסיעה החשובה ביותר היא זו שלא ממשיכים

בעולם התחבורה אנחנו רגילים למדוד ביצועים לפי מהירות.

כמה מהר הגיע המשלוח.

כמה נסיעות הנהג ביצע.

כמה זמן לקח להגיע ליעד.

אבל בטיחות מחייבת לפעמים מדד אחר לחלוטין.

לדעת מתי לעצור.

אין יעד ששווה הירדמות על הכביש.

אין משלוח ששווה תאונה.

ואין נסיעה שחשוב לסיים יותר מהחשיבות של להגיע אל היעד בשלום.

לפעמים ההחלטה המקצועית והאחראית ביותר שנהג יכול לקבל היא פשוט לא להמשיך לנהוג.