המחיר הבריאותי של הכביש: איך התחבורה שאנחנו בוחרים משפיעה על הגוף שלנו
תחבורה משפיעה על הבריאות הרבה מעבר לתאונות דרכים. זיהום אוויר, רעש, שעות ארוכות של ישיבה ומחסור בפעילות גופנית הופכים את הדרך שבה אנחנו מתניידים לסוגיה של בריאות הציבור – ומציבים בפני הערים אתגר חדש.
תחבורה היא גם סוגיה בריאותית
כשמדברים על הקשר בין תחבורה לבריאות, הדבר הראשון שעולה לראש הוא בדרך כלל תאונות דרכים.
וזה מובן.
לפי ארגון הבריאות העולמי, כ-1.19 מיליון בני אדם נהרגים מדי שנה ברחבי העולם בתאונות דרכים, ועשרות מיליונים נוספים נפגעים.
אבל תאונות הן רק חלק מהתמונה.
הדרך שבה אנחנו בונים כבישים, מתכננים ערים ובוחרים כיצד להגיע ממקום למקום משפיעה על האוויר שאנחנו נושמים, על כמות הפעילות הגופנית שאנחנו מבצעים, על הרעש שאליו אנחנו חשופים ואפילו על איכות השינה.
כלומר, תחבורה היא לא רק עניין של הנדסה.
היא גם עניין של בריאות הציבור.
האוויר ליד הכביש
כלי רכב הם מקור משמעותי לזיהום אוויר.
והזיהום אינו מגיע רק מהאגזוז.
לפי ארגון הבריאות העולמי, זיהום הקשור לתחבורה כולל תערובת של גזים וחלקיקים שמגיעים מפליטות כלי רכב, אבל גם ממקורות שאינם פליטת מנוע – למשל שחיקת בלמים וצמיגים ואבק מהכביש.
המשמעות היא שגם המעבר למנועים נקיים יותר אינו מבטל לחלוטין את הקשר בין תנועת כלי רכב לבין זיהום.
מה קורה לגוף?
אנחנו לא תמיד מרגישים את זיהום האוויר בזמן אמת.
וזו בדיוק אחת הבעיות.
הוא אינו חייב לגרום מיד לשיעול או לקושי בנשימה כדי להשפיע על הבריאות.
ארגון הבריאות העולמי מצביע על קשר בין זיהום אוויר הקשור לתחבורה לבין תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם, אסתמה ותוצאות בריאותיות שליליות נוספות.
ההשפעה משמעותית במיוחד באזורים עירוניים צפופים שבהם אנשים חיים, עובדים, הולכים ולומדים בסמוך לצירי תנועה.
ויש גם רעש
מי שגר ליד כביש ראשי מכיר את זה היטב.
אופנוע באמצע הלילה.
משאית מוקדם בבוקר.
צפירה.
אוטובוס.
האצה ברמזור.
גם כאשר אנחנו מתרגלים לרעש, הגוף לא בהכרח מתעלם ממנו.
ארגון הבריאות העולמי מציין כי חשיפה לרעש סביבתי קשורה בין היתר להפרעות שינה, מטרד, השפעות הקשורות ללחץ ואף לסיכון מוגבר למחלת לב איסכמית.
כך כביש שנועד לחבר בין מקומות יכול להשפיע גם על אנשים שכלל אינם משתמשים בו באותו רגע.
ומה עם כל הזמן שאנחנו יושבים?
יש צד נוסף למשוואה.
ככל שהחיים שלנו תלויים יותר ברכב, אנחנו עשויים לבצע פחות פעילות גופנית כחלק מהשגרה.
נוסעים מהבית לחניה.
מהחניה לעבודה.
חוזרים לרכב.
נוסעים הביתה.
במקומות שבהם אין מדרכות נוחות, שבילי אופניים או תחבורה ציבורית נגישה, המכונית הופכת כמעט לברירת המחדל לכל נסיעה.
ארגון הבריאות העולמי מציין שתלות ברכב ומחסור בסביבה בטוחה להולכי רגל ולרוכבי אופניים תורמים לחוסר פעילות גופנית ולאורח חיים יושבני, שמגבירים את הסיכון למחלות כרוניות ולהשמנה.
לכן הליכה לתחנה היא לא בהכרח דבר רע
מנקודת מבט תחבורתית, אנשים רוצים בדרך כלל לצמצם את הדרך.
אבל מבחינה בריאותית, קצת הליכה יכולה דווקא להיות יתרון.
אדם שהולך מספר דקות לתחנת אוטובוס, יורד וממשיך ברגל ליעד משלב פעילות גופנית בתוך שגרת היום.
אותו הדבר נכון לרכיבה על אופניים כאשר קיימת תשתית בטוחה.
לפי WHO, מערכות תחבורה שנותנות עדיפות לתחבורה ציבורית מהירה ולרשתות בטוחות של הליכה ורכיבה יכולות לתמוך בפעילות גופנית ובמקביל לסייע בצמצום פגיעות בכבישים.
העיר הבריאה והעיר התחבורתית הן אותה עיר
בעבר היה קל להפריד בין תחומים.
משרד התחבורה מטפל בכבישים.
מערכת הבריאות מטפלת בבריאות.
הרשות המקומית מטפלת במדרכות.
אבל בעולם העירוני המודרני, ההפרדה הזאת פחות הגיונית.
שביל אופניים הוא תשתית תחבורה – אבל הוא גם תשתית בריאות.
מדרכה רחבה היא פתרון תכנוני – אבל היא גם יכולה לעודד הליכה.
תחבורה ציבורית טובה יכולה להפחית תלות ברכב – ובמקביל להגדיל את הפעילות הגופנית שנוצרת בדרך אל התחנה וממנה.
הפחתת עומסי רכב יכולה להשפיע על פליטות, רעש ואיכות המרחב הציבורי.
אותה החלטה תכנונית יכולה להשפיע על כמה מערכות בו-זמנית.
ומה לגבי הרכב החשמלי?
המעבר לרכב חשמלי יכול לצמצם פליטות ישירות מצינור הפליטה ולשנות משמעותית את הסביבה התחבורתית.
אבל הוא אינו פותר כל בעיה.
רכב חשמלי עדיין נוסע על הכביש.
הוא עדיין דורש מקום.
הוא עדיין יכול לעמוד בפקק.
הצמיגים והבלמים עדיין נשחקים.
והנהג עדיין יושב במהלך הנסיעה.
לכן מעבר לרכב חשמלי הוא חלק מהפתרון, אבל מבחינת בריאות הציבור הוא אינו תחליף לתכנון מערכת תחבורה רחבה יותר.
לא צריך לוותר על המכונית
המסקנה אינה שמכוניות הן "רעות".
לרכב פרטי יש תפקיד חשוב.
עבור משפחות רבות הוא חיוני.
באזורים שבהם התחבורה הציבורית מוגבלת, לעיתים אין חלופה מעשית.
האתגר הוא ליצור מערכת שבה המכונית אינה האפשרות היחידה.
הליכה לנסיעות קצרות.
רכיבה במקום שבו היא בטוחה.
תחבורה ציבורית יעילה.
שילוב בין כמה אמצעי תחבורה.
ורכב פרטי כאשר הוא האפשרות המתאימה.
הדרך שבה אנחנו נוסעים קובעת גם איך נחיה
תחבורה נתפסת לעיתים כזמן שבין שני חלקים של החיים.
אנחנו בבית.
נוסעים.
מגיעים לעבודה.
אבל בפועל, עבור רבים מאיתנו הדרך תופסת שעות בכל שבוע.
וכאשר מכפילים את הזמן הזה בשנים, מדובר בחלק משמעותי מהחיים.
לכן השאלה כיצד אנחנו מתניידים היא הרבה יותר משאלה של זמן נסיעה.
היא קשורה לאוויר שאנחנו נושמים.
לרעש שאנחנו שומעים.
לכמות שאנחנו הולכים.
לבטיחות שלנו.
ולאופן שבו הערים שבהן אנחנו חיים מתוכננות.
התחבורה של העתיד לא תימדד רק במספר הדקות שלוקח להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.
היא תימדד גם בשאלה חשובה לא פחות:
האם הדרך שבה הגענו לשם טובה לבריאות שלנו?
השאר תגובה
כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב-*
עקוב אחרינו