כאשר מדמיינים את עתיד התחבורה, התמונה הראשונה שעולה היא בדרך כלל מכונית שנוסעת ללא נהג. בפועל, השינוי המשמעותי יותר עשוי להתחיל דווקא מחוץ לרכב: ברמזורים, במצלמות, בחיישני הכביש ובמערכות שמנהלות את התנועה העירונית.

כביש חכם הוא כביש שמסוגל לקבל מידע מכלי הרכב ומהסביבה ולהגיב אליו בזמן אמת. רכב המתקרב לצומת יכול להעביר את מיקומו ומהירותו, רמזור יכול להתאים את משך האור הירוק לעומס בפועל, ואוטובוס המאחר במסלולו עשוי לקבל עדיפות בצמתים מסוימים.

מערכות כאלה יוכלו לזהות רכב שנעצר בנתיב, עומס שנוצר בעקבות תאונה או הולך רגל המתקרב למעבר חצייה מוסתר. המידע יועבר במהירות לנהגים ולמערכות התחבורה באזור, עוד לפני שהאירוע מופיע במפת הניווט הרגילה.

בעתיד, ניהול התנועה עשוי להפוך מצפייה כללית בכבישים לתיאום רציף בין אלפי גורמים. במקום שכל רכב יבחר מסלול באופן עצמאי ויישלח לאותה דרך “מהירה”, מערכת עירונית תוכל לפזר את התנועה בין כמה מסלולים, להתאים את הרמזורים ולמנוע היווצרות של עומס חדש.

גם התחבורה הציבורית עשויה ליהנות מהשינוי. רמזורים יוכלו לזהות אוטובוס עמוס שמתקרב לצומת ולהאריך עבורו את האור הירוק. רכבי חירום יוכלו ליצור מסלול פנוי עוד לפני הגעתם, וכלי רכב אוטונומיים יקבלו מידע על תנאי הדרך שאינם נראים באמצעות המצלמות שלהם.

עם זאת, כביש שמבוסס על מידע דורש רמת אמינות ואבטחה גבוהה. תקלה, נתון שגוי או ניסיון חדירה למערכת עלולים להשפיע על מספר גדול של כלי רכב. בנוסף, יהיה צורך להחליט איזה מידע נשמר, מי רשאי להשתמש בו וכיצד מגינים על פרטיות הנוסעים.

המעבר לכבישים חכמים צפוי להיות הדרגתי. תחילה נראה מערכות מקומיות בצמתים עמוסים, בנתיבי תחבורה ציבורית ובאזורים שבהם מתקיימים ניסויים בכלי רכב אוטומטיים. רק בהמשך יוכלו המערכות השונות להתחבר לרשת תחבורה עירונית רחבה.

ייתכן שהרכב האוטונומי המלא עדיין רחוק משימוש יומיומי בכל כביש, אך התשתית שסביבו כבר מתחילה להשתנות. עתיד התחבורה אינו תלוי רק בשאלה מי מחזיק בהגה, אלא גם בכמות המידע שהכביש מסוגל להבין — ובמה שהוא עושה איתו.