רוב הנסיעות העירוניות אינן מתחילות בתחנת הרכבת ואינן מסתיימות בתחנת האוטובוס. הנוסע צריך להגיע מהבית לתחנה, להחליף בין קווים ולעבור את הקטע האחרון עד ליעד. כיום כל שלב כזה עשוי לדרוש אפליקציה אחרת, תכנון נפרד ולעיתים גם אמצעי תשלום שונה.

אחת התחזיות הבולטות לעתיד התחבורה היא מעבר למערכת ניידות משולבת. במקום לבחור מראש אמצעי תחבורה יחיד, המשתמש יזין את היעד ואת שעת ההגעה הרצויה. המערכת תבנה עבורו מסלול הכולל כמה אפשרויות ותעדכן אותו בזמן אמת בהתאם לעומסים ולשינויים בדרך.

נסיעה עתידית יכולה להתחיל בשאטל שכונתי, להמשיך ברכבת ולהסתיים במונית, באופניים שיתופיים או בהליכה קצרה. כל השלבים יופיעו בכרטיס נסיעה דיגיטלי אחד, ללא צורך לבצע הזמנה ותשלום מחדש בכל מעבר.

המערכת לא תציג בהכרח רק את הדרך המהירה ביותר. היא תוכל להציע מסלולים לפי מחיר, נוחות, נגישות, זמן הליכה או השפעה סביבתית. נוסע הממהר לפגישה יקבל מסלול אחד, בעוד נוסע המעוניין לחסוך בתשלום יקבל מסלול אחר.

בעתיד הרחוק יותר, המערכת עשויה ללמוד את שגרת המשתמש ולהיערך מראש. אם היא יודעת שהוא יוצא לעבודה בשעה קבועה, היא תוכל להתריע על עיכוב צפוי ולהציע לצאת מוקדם יותר. במקרה שבו הרכבת מאחרת, היא תעדכן את המשך המסלול ותזמין חלופה לפני שהנוסע מגיע לתחנה.

השינוי עשוי להשפיע גם על תכנון התחבורה העירונית. מידע אנונימי על ביקוש יאפשר לזהות שכונות שבהן חסר שירות, שעות שבהן נדרשים כלי רכב נוספים ומסלולים שבהם מתבצעות החלפות רבות. במקום להסתמך רק על לוחות זמנים קבועים, חלק מהשירותים יוכלו להגיב לביקוש בפועל.

עם זאת, חיבור בין אמצעי תחבורה רבים מחייב שיתוף פעולה בין מפעילים שונים. יהיה צורך לקבוע כיצד מחלקים את התשלום, מי אחראי במקרה של איחור וכיצד שומרים על פרטיות המשתמשים.

התחבורה העתידית לא בהכרח תבטל את המכונית, האוטובוס או הרכבת. השינוי המרכזי יהיה באופן שבו הם פועלים יחד. מבחינת הנוסע, השאלה כבר לא תהיה “באיזה כלי רכב אשתמש?”, אלא “מה הדרך המתאימה ביותר להגיע מכאן לשם?”.